כהן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

תביעה כספית בסכום של 5,000 ₪ בצרוף הוצאות ועוגמת נפש.

1. התובע הינו לקוח של הנתבעת החל מיום 28.1.13. לטענתו, בעת ההתקשרות עימה ביקש שלא לקבל פרסומות. חרף האמור, קיבל בחודש הראשון ומידי יום 2-3 פרסומות. על כן פנה לשרות הלקוחות והלין על האמור כמו גם על כך כי הוא אינו יכול לשלוח תמונות. פעמיים נוספות יצר קשר עם שרות הלקוחות (לאחר המתנה ארוכה), אך ללא הועיל – את הפרסומות המשיך לקבל ותמונות לא הצליח לשלוח. על כן הגיש תביעתו זו לפיצוי, הן בגין משלוח פרסומות בניגוד לבקשתו (2,500 ₪) הן בשל התקלה האמורה (2,500 ₪).

2. הנתבעת טוענת כי התובע התקשר עימה בהסכם לאספקת שירותים סלולאריים והוא אישר בעת הצטרפותו קבלת הודעות שיווקיות. על אף אישורו זה, ומבדיקה שערכה, למעט שתי הודעות סקר שביעות רצון אותן שלחה לו בתאריך 14.3.13 (שאינן מוגדרות כהודעות פרסומת), אין בידה תיעוד על קיומן של הודעות פרסומות שנשלחו לתובע. ככל שאלו נשלחו, היה זה על ידי צדדים שלישיים כאשר לנתבעת אין יד ורגל באמור. אשר לטענתו של התובע בדבר תקלה בשליחת תמונות, לאחר שהתלונן על כך התובע בשתי שיחות עם שרות הלקוחות, הוא הופנה למוקד הטכני שלא מצא כל תקלה בקו. ויודגש כי מכשיר הטלפון לא נרכש מהתובעת אלא כרטיס ה – SIM בלבד. משלא הוכחה אחריותה, אם למשלוח דברי פרסומות אם לכשל בשליחת תמונות, יש לדחות את התביעה נגדה.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

3. בעת שהצטרף התובע לתוכנית המנויים של הנתבעת הוא הסכים לקבל מידע שיווקי (נספח א' לכתב ההגנה). בד בבד כאשר נדרש לבחור האם מבקש הוא כי שרותי תוכן באינטרנט יהיו זמינים לרשותו, הוא ביקש כי אלו יחסמו (ראו 'טופס גישה לשירותים באמצעות המכשיר הסלולארי המחוייבים בחשבון הטלפון' המצורף כנספח לכתב ההגנה).

4. הראיה יחידה שצרף התובע לתיק בית המשפט בקשר עם שיגור פרסומת שלא על דעתו הינה צילום מסך מתאריך 9.4.13 בשעה 17:11 ובו שתי הודעות. האחת, הודעה כי "המדינה מפשירה קרקעות". השניה, "חופשה זוגית או 10,000 ₪" כאשר לפחות את ההודעה האחרונה שלחה חברת AIRHORN.

5. כאמור, בעת הצטרפותו הסכים התובע לקבל מידע שיווקי. עם זאת, סעיף 30א(ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק") קובע כי נמען רשאי להודיע בכל עת למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת. "דבר פרסומת" מוגדר בסעיף 30א(א) לחוק "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;". אין טענה בפי התובע כי סקר שביעות הרצון שנשלח אליו עונה על הגדרה זו, ולמעט האמור הנתבעת אכן לא שלחה לתובע הודעות שיווקיות/פרסומות שלה עצמה.

כמו כן, ההודעות שקיבל התובע אינן קשורות לשירותי תוכן באינטרנט שביחס אליהם הוא אכן חסום כפי בקשתו.

6. הודעות הפרסומת שנשלחו לתובע הינן תוצאת מהלך שיווקי של צד שלישי, ולמרות האמור רואה התובע בנתבעת כמי שאחראית להן.

אלא, שהגדרת מפרסם בסעיף 30א(א) לחוק קובעת כי "מפרסם" הוא "מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה." [הדגשה איננה במקור]

"המפרסם" במקרה דנן איננה הנתבעת הנכנסת לגדר החריג בסיפא של הגדרת "מפרסם". את טענותיו על התובע להפנות לאותם צדדים שלישיים, ודומה כי הוא ער לכך: "ניסיתי להסיר ומדובר כל יום על חברה אחרת. זה כאילו יש להם את השם שלי בתפוצה". אין זה מיותר לציין כי התובע לא טען, לא כל שכן הוכיח, כי הנתבעת היא זו אשר צרפה את נתוניו לרשימת תפוצה כזו או אחרת.

7. אשר לטענה כי המכשיר שבידי התובע כשל בשיגור תמונות; מקום שבו המכשיר לא נרכש מהנתבעת, וזו לא מצאה כל תקלה בקו, משלא הוכח קשר בין התקלה במשלוח התמונות לבין שירותיה של הנתבעת, הטענה נדחית.

8. סוף דבר;

דין התביעה להידחות.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 700 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: